<h1>סמ"ג לאוין סימנים ל"ו—ל"ח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
שלא לשאול באוב כגון שאול ששאל בבעלת אוב שנ' (דברים י"ח י'—י"א) לא ימצא בך מעביר וגומר ושואל אוב, כך קבלתי מרבותי (סנהדרין ס"ה א' תד"ה והנשאל), ורש"י פירש (שם ד"ה באזהרה) מאל תפנו אל האובות (ויקרא י"ט ל"א), ואי איפשר לומר כן שהרי בפונה יש כרת שנאמר (ויקרא כ' ו') והנפש אשר תפנה אל האובות וגו' והכרתי. ושנינו בפ"ד מיתות שבעל אוב בכרת או בסקילה והנשאל בהן באזהרה בלבד. שלא לישאל בידעוני שנאמר (דברים י"ח י"א) וידעוני, פירוש שלא לבקש אדם הבקי במעשה ידעוני לעשותו בשבילו. שלא לפנות אחר אוב כגון בעלת אוב עצמה דשאול שעושה מעשה אוב שנאמר (ויקרא י"ט ל"א) אל תפנו אל האובות ואל הידעונים, והעושה אוב או ידעוני ברצונו בזדון חייב כרת, שנאמר (ויקרא כ' ו') והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים וגומר [והכרתי], ואם יש שם עדים והתראה נסקל, שנאמר (ויקרא כ' כ"ז) ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני באבן ירגמו אותם דמיהם בם, היה שוגג מביא חטאת קבועה (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ו הל' א'). שנינו בפרק ד' מיתות בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו ותניא (שם ס"ה ב') בעל אוב זה המדבר בין הפרקים, פירוש עולה המת ויושב בין פירקי המכשף או בין שיחיו ומדבר בקול נמוך מאד כאילו יוצא מתחת לארץ שנאמר (ישעי' כ"ט ד') והיה כאוב מארץ קולך. ועוד יש מעשה אחר של אוב הנשאל בגלגולת של מת כדאיתא התם ומדברת בלט על ידי לחשים שלו.
